ה"פחד" של ילדים כהזדמנות לשינוי
את שנות ילדותי עד גיל 13 עברתי בסימטאות העיר טהרן. לא פשוט (בלשון המעטה) לגדול במשפחה דלת אמצעים, כשהתשובות לכל מבוקשיי ורצונותיי הן "לא", כי פשוט אין כסף! בתוך כל זה השתרבבו להם הפחדים שלי, שנולדו כתוצאה מתופעות "מוזרות" שחוויתי (עוררות יצרים מיניים בלתי מובנים לילד כבן 8!) ושהתביישתי בהן ולא העזתי לשתף מישהו ואת מי בכלל יכולתי? הוריי עסקו בהישרדות יומיומית ואני נותרתי לבד עם פחדיי!
היום, כחמישים שנה אחרי, אני פוגש בעבודתי הורים מודאגים (מקנא בילדים שלהם שיש להם הורים דואגים!) ואני מזהה שני דפוסי התמודדות נפוצים של הורים שילדיהם סובלים מפחד (ובהמשך כמובן גם חרדה): 1) כעס על הילד ודחיה של הסימפטום כדבר אמיתי. 2) הזדהות יתר.
הורים יקרים, אני מזמין אתכם לראות בקשיים של ילדינו הזדמנות להתפתחות וצמיחה!
אין ספק שכשקשה לילדינו אנו מודאגים, כואבים, כועסים ולפעמים אף חסרי אונים, אבל היכולת לצמוח מהקושי, עוזרת לנו (ולהם!) לסמוך על עצמנו כהורים ולהאמין ביכולותינו לטפח את הילדים ולהעניק להם את התנאים לממש את עצמם ואת זהותם.
כשילדים פוחדים או חרדים, ההורים נכנסים לעיתים למעגל של דאגה-תלות-כעס, אשר מנתב את היחסים ואת הפחד והחרדה של הילד למבוי סתום וכך ילדים שסובלים מסימפטומים של פחד וחרדה, תלויים בהורים ובנוכחותם כדי להתנחם ולהירגע! ההורים המודאגים מספקים להם את מה שהם צריכים, אך עד מהרה חשים חנוקים מהתלות, ומתחילים לכעוס ולהפעיל לחצים על הילד להתמודד טוב יותר עם החרדה. אצל ילד שאינו מסוגל לכך רק מתעצמים הפחדים!
יקיריי, זכרו - ברגעים של פחד וחרדה, הילד שלנו הכי זקוק לחיבוק עוטף הורי ולא רק אותו, כי אם את רגשותיו. תנו לגיטימציה (תוקף) לרגשות של הילדים – כך הם ירגישו שאתם רואים אותם!
כאשר ההורים מצליחים להשתמש בחרדה (תולדת פחד!), כהזדמנות להבין טוב יותר מה חווה הילד בעולמו, ולסייע לילד בהתאם - הם מצליחים לעזור לילד להפחית גורמי לחץ בחייו ובכך להפחית את החרדות.
כל ילד צריך רק מבוגר אחד שיאמין בו... אבל שגם יראה לו כמה הוא ראוי להאמין בעצמו
קובי הר-נוי מטפל רגשי קוגניטיבי התנהגותי 052-2221290