"די! נמאס לי! לא יכולה לסבול יותר את ההורים שלי!"
זה היה משפט הפתיחה של ילדה מדהימה (בת 12), בשיחת ההיכרות איתי. היא הגיעה אליי בעקבות פניית הוריה, אודות תסכולים והתפרצויות כעס שלה כלפיהם. הם פשוט היו חסרי אונים ולא הבינו מה עובר עליה!
התפעלתי מהיכולת שלה להסביר את עצמה ואת התסכול שלה, בזמן שהדמעות זלגו מעיניה ללא הפסק: "הם כל הזמן מנסים לרחם עליי, כאילו להזדהות איתי... כל הזמן מנסים להקטין את תגובת הפחד שלי... כועסים עליי שאני מפחדת מ"שטויות" כלשונם, מזלזלים ולמגלגלים על הפחד שלי או התגובות שלי על הפחדים שלי... עד שאני כבר מעזה לשתף בשביל שאולי יבינו אותי, אז הם הורגים לי את הנשמה! לא יכולה יותר לסבול אותם ואת התגובות שלהם! לא בא לי יותר לשתף אותם על כלום, שיעזבו אותי בשקט! נראה לי שבכלל הם צריכים ללכת לטיפול יותר ממני"! הורים יקרים, לא רק אירועים טראומתיים או אירועי חיים וחוויות שליליות תורמים להתפתחות חרדה אצל ילדים. גם תהליכי למידה עדינים, אשר קשורים למסרים מילוליים ובלתי מילוליים שהילדים מקבלים, משפיעים באופן דרמטי על התפתחות החרדה. בתקופה האחרונה, בשל משבר הקורונה והשלכותיה, חלה עלייה ברמות החרדה של ילדים, ככל הנראה בשל מסרים מסובכים, מלחיצים ומאיימים מהסביבה הקרובה והרחוקה אשר לא מאפשרים לילד להרגיש בטוח ומוגן, במקום בו היה צריך להרגיש הכי מוגן ובטוח – בבית❣ תגובות הוריות כמו אלה שצויינו לא רק שלא מועילות לילדים, אלא אף משמרות את החרדה ומחריפות אותה! תגובות אלה מובילות לתחושת "חוסר שייכות" ("אם אף אחד לא מבין אותי, אזי כנראה שאני לא שייכת למקום הזה!"), כעסים, התפרצויות זעם וחרדות! ידידיי, חבקו את הילדים ואת הפחדים שלהם, תגידו להם שאתם מבינים אותם, שהם לא לבד ושזה נורמלי בגילאים שלהם והכי חשוב, תנו להם תקווה שזה יעבור❣ כל ילד צריך רק מבוגר אחד שיאמין בו... אבל שגם יראה לו כמה הוא ראוי להאמין בעצמו❣ קובי הר-נוי מטפל רגשי קוגניטיבי התנהגותי – ילדים עם פחדים 052-2221290